החלטה בתיק בש"א 864/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 8955/01).  בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה תביעתה של המבקשת להצהיר כי פיטוריה מבזק בטלים מעיקרם, עקב היותם נגועים בחוסר תום לב ובשיקולים זרים, ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ובניגוד לדין.

2.      העובדות הרלוונטיות להכרעה בבקשה יפורטו להלן:

2.1.  פסק הדין ניתן ביום  18.10.2006.

2.2.  על פי אישור המסירה שנסרק בתוכנת המזכירות נט, פסק הדין נמסר לב"כ המבקשת בבית הדין האזורי ביום 22.10.2006.

2.3.  לנוכח השביתה שחלה בימים 21.11.2006  ו- 22.11.2006, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 23.11.2006.

2.4.  המבקשת ניסתה להגיש את ערעורה ביום 26.11.2006, אולם הערעור לא נתקבל לרישום עקב האיחור.

3.      נימוקי הבקשה:

3.1.   בבקשתה המקורית טענה המבקשת כי לדברי בא כוחה פסק הדין נמסר לו ביום 5.11.2006. עוד טענה כי מדובר במשפט מהותי בחייה, מאבק על פיטורים לאחר 30 שנות עבודה, ואין לחסום את גישתה לערכאת הערעור בשל איחור בן ארבעה ימים, שאינה אחראית לו. לבקשה זו של המבקשת צורפה בקשה שנוסחה על ידי עורך דינה בבית הדין האזורי, בה נטען כי בא כוחה קיבל את פסק הדין רק ביום 5.11.2006. לבקשה צורף שדר פקס מיום 6.11.2006, אותו שלח ב"כ המבקשת  למבקשת, אליו צורף פסק הדין.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כמפורט להלן:

4.1.   פסק הדין הומצא לב"כ המבקשת ביום 22.10.2006, והבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת ערעור.

4.2.   המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה. הטענה היחידה שהועלתה, והיא טענה לא נכונה, היא הטענה שפסק הדין נמסר לבא כוחה רק ביום 5.11.2006.

4.3.   לנוכח העובדה שהבקשה נומקה בטענה שאינה אמת, יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שעל בעל דין המבקש הארכת מועד לנהוג בתום לב.

4.4.   סיכויי הערעור קלושים.          

4.5.   למשיבה נתגבש אינטרס לסופיות הדיון.

5.      המבקשת השיבה לתגובת המשיבה, כאשר לתשובה צורף תצהירו של בא כוחה  בבית הדין האזורי.  על פי תצהיר בא כוחה של המבקשת, אישור המסירה לקבלת פסק הדין נחתם על ידי מתמחה ממשרדו, שלא בידיעתו וללא שהדבר אף הובא לידיעתו, ביום 22.10.2006, ופסק הדין הועבר לעיונו רק ביום 5.11.2006. בסמוך למועד זה העביר את פסק הדין למבקשת, ולכן סברה המבקשת כי תוכל להגיש את הערעור עד ליום 5.12.2006. ב"כ המבקשת הוסיף וטען בתצהירו כי בנסיבות שנוצרו, יהא זה אי צדק משווע אם לא תינתן למבקשת האפשרות להגיש את ערעורה, שכן לא ייגרם למשיבה שום נזק מהאיחור הקצר בהגשת הערעור, ומן הדין שלא להקפיד עם המבקשת בעניין זה, במיוחד לנוכח העובדה שעקב חסרון כיס היא מייצגת את עצמה בערכאת הערעור.

6.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.

עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).

7.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל, מנימוקים שיפורטו להלן.